הסתמכות מוגזמת על הכלכלה הישראלית ועל סיוע בינלאומי ממשיכה למנוע התפתחות של כלכלה פלסטינית משגשגת. הצמיחה הכלכלית שנרשמה בגדה המערבית ובעזה בין השנים 2007 ל-2011 (צמיחת התמ"ג השנתית הייתה בטווח בין 5.4% ל-12.2%) התבססה במידה רבה על תזרים של כספי תרומות ותשלומי העברה לרשות הפלסטינית, והיא לא תורגמה להתקדמות משמעותית בתעסוקה או בהשקעות בחמש השנים האחרונות. למעשה, משנת 2006 היווי ההון הגולמי נותר ברמה נמוכה באופן מסוכן – בין 20% ל-25% מהתמ"ג. בלי פרויקטי תשתיות משמעותיים שיכולים לקדם ביקוש במגזר הפרטי לא תהיה יצירת מקומות עבודה.  בלי התמקדות בבתי מגורים, אנרגיה, מים, שיקום נחלים ותשתיות סביבתיות הרשות הפלסטינית לא תוכל להפוך למדינה בת-קיימא מבחינה כלכלית.  בלי התמקדות בהעברת טכנולוגיות ויצירת ייצוא לכלכלה העולמית כוח העבודה הפלסטיני, שחלק גדול ממנו מורכב מאנשים משכילים, לא יממש את היתרון התחרותי שלו.

במסגרת עדכון לדוח שלנו משנת 2005 פרסמנו תקציר בנושא מדיניות:

Still Digging Out: The Economics of a Palestinian Future.

 בעדכון זה זיהינו שורה של פרויקטי פיתוח מוחשיים שנועדו לקבוע תקדימים לשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני. כיום כל אלה הם אף יותר רלוונטיים:

• תשתיות מים: מספר פרויקטים ממוקדים לפיתוח ערוצי נחלים ישפיעו באופן מיידי על רמת החיים בערים ובכפרים פלסטיניים ובנוסף יספקו מים לחקלאות ולתעשייה.
• תשתיות: ייצור גז טבעי, ייצור מקביל של חשמל וייצור דלקים חלופיים (אנרגיה סולרית, אנרגיה מתחדשת ממקורות ביולוגיים) – כל אלה יפחיתו את עלויות האנרגיה ברשות הפלסטינית ויצמצמו את הצורך להוציא מט"ח שכמותו מוגבלת על ייצוא. פרויקטים מסוג זה גם ייצרו הכנסה יציבה וצפויה, בה ניתן להשתמש כדי לממן עלויות הון באמצעות גיוס הון פרטי.
• מסחר, תיירות ותחבורה: המלצה לכלול רכבת בינעירונית אזורית, נמל וגם, בסופו של דבר, מתקן תעופה, כמו גם תיירות ליעדים דתיים וארכיאולוגיים ולאתרי נופש.
• בניית מגורים ומימון: התרחבות של שווקי משכנתאות ראשוניות ושניוניות תעודד רכישת מגורים והתחדשות עירונית וגם תמריץ את הקבלנים, עובדי הבניין והעובדים המקצועיים להתמקד בבנייה.