מחקר זה עוסק בתופעת שינוי מבנה הבעלות בבורסות, ממבנה בעלות שיתופי ללא מטרות רווח לחברה למטרות רווח, תהליך המכונה Demutualization. לנושא מבנה הבעלות של בורסה השפעה רבה על מכלול ההיבטים בפעילות בורסה. החל מתמריצים, ניהול סיכונים, יעילות תפעולית, וממשל תאגידי ועד רמת הטכנולוגיה שהיא מאמצת ושתופי הפעולה שהיא יוצרת.  בישראל נושא זה הוא בעל עניין רב, ונדון כבר למעלה מעשרים שנה. במחקר זה שלושה פרקים הנותנים מענה לשלוש שאלות מרכזיות; (1) מהו הליך ה-Demutualization ומדוע הוא החל להופיע בעולם בתחילת שנות ה-90, (2) מה ניתן ללמוד מהניסיון הבינלאומי סביב שינוי מבנה הבעלות ו-(3) מהו מבנה הבעלות החזוי לבורסה בישראל לאור מאפייניה השונים.

תהליך ה-Demutualization החל לתפוס תאוצה מאז שנות ה-90 במדינות רבות. מהותו, על פי הספרות, הוא ניתוק בין החברות לבעלות על הבורסה. ההסבר לשינוי מבנה הבעלות הוא התגברות התחרות בסביבת הפעילות של הבורסות כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות, כלכליות ורגולטוריות. שינוי מבנה הבעלות, ככל הנראה, מתאים יותר לניהול בורסה בסביבה תחרותית. כיום מעל 85 אחוז מהחברות הנסחרות ומשווי השוק נמצאות בבורסות ששינו את מבנה הבעלות.

על מנת ללמוד מהניסיון הבינלאומי בנוגע ל-Demutualization נשלחו שאלונים לכל רשויות הפיקוח במדינות בהן שונה מבנה הבעלות בבורסה. ממצאי השאלונים הם שהתהליך מצליח להשיג את יעדיו, מעודד השקעה בטכנולוגיות ושיתופי פעולה, מכניס גורמים נוספים לבעלות על הבורסות בנוסף לבנקים וברוקרים ועוד.

על מנת לבחון את מבנה הבעלות בבורסה בישראל לאור מאפייניה הכלכליים והרגולטורים נבנה מודל סטטיסטי הבודק את הקשר בין נתונים מקרו כלכליים ורגולטוריים לבין מבנה הבעלות בבורסות במשקים שונים. כפי שעולה מתוך המחקר ניתן לבנות מודל המנבא יחסית במדויק את מבנה הבעלות של הבורסה במדינות השונות. לפי מודל זה ישראל חריגה בכך שלא שינתה את מבנה הבעלות בבורסה לאור מאפייניה הכלכליים.