מעטים יודעים כי ישראל היא אחת החלוצות העולמיות בתחום של טכנולוגיות מידע רפואיות, מהפכה דיגיטלית שהחלה באמצע שנות ה-1990. קופות החולים הישראליות — בפרט שירותי בריאות כללית ומכבי, אשר משרתות כיום כ-80% מאוכלוסיית ישראל — הובילו את המהפכה הזו אשר הביאה להטמעה של רשומות רפואיות אלקטרוניות, בהן משתמשים כיום כמעט 100% מאוכלוסיית המדינה, לשימוש נרחב במערכות מידע של שירותי מעבדה ודגימות, להזנה ממוחשבת של הוראות הרופאים ולשימוש במרשמים אלקטרוניים. ההבנה שטכנולוגיות מידע רפואיות דורשות יותר מתוכנה וחומרה, אלא מערבות שינוי ארגוני ותרבותי, הייתה חיונית לצורך הצלחת ההטמעה של המערכות המורכבות הללו ויצרה ידע ייחודי בנושא ניהול השינויים הנדרשים.

אז למה היום כשמזכירים טכנולוגיות מידע רפואיות חדשניות, חושבים על דנמרק, שוודיה או מדינת אירופה אחרת? איך ישראל — המדינה הראשונה בעולם שהשיקה מערכות לחילופי מידע המבוססות על טכנולוגיות מידע רפואיות ובה כמעט 100% מהרופאים המספקים שירותי רפואה ראשונית משתמשים ברשומות רפואיות אלקטרוניות — הפסידה את מקומה ברשימת המדינות שמוכּרות כחלוצות בתחום של טכנולוגיות מידע? ומה שחשוב יותר עכשיו הוא מה ישראל יכולה לעשות כדי לשנות את התפיסה המוטעית הזו?

השאלות האלה הן הבסיס של הדוח הבא שחיבר יצחק פטרבורג, לשעבר מנכ"ל שירותי בריאות כללית.