בשנים האחרונות נצפות שתי מגמות גלובליות. מצד אחד, הביקוש העולמי למזון גדל  ומאידך היצע המשאבים לגידולים חקלאים מצטמצם.  כתוצאה מכך מתעצמת ההבנה כי העולם צפוי להיות תחת מחסור חמור במזון בעוד מספר עשורים בלבד. במידה ומגמות אלו ימשכו, יהיה על ייצור המזון בעולם לגדול ב-70% עד שנת 2050 על מנת להדביק את הביקוש המוערך לשנה זו. תרחיש כזה מעצים את הצורך באימוץ טכנולוגיות חדשות ואת הצורך בשילוב חדשנות בכל המרכיבים של שרשרת המזון.

בישראל קיימות תשתיות מרשימות של מחקר ופיתוח בתחומי הידע והטכנולוגיות החקלאיות, אשר התפתחו על פני שנים של התמודדות עם אתגרים מקומיים, והבנה רבת שנים כי המפתח להצלחת החקלאות הישראלית הוא במחקר וידע מתקדמים. המחקר מציג בפירוט את "שחקני" האקוסיסטם הישראלי שמתאפיינים כל אחד ביכולות ותמריצים שונים; חברות, אקדמיה, ממשלה וגופי מימון. התפתחות אשכול יזמי ותעשייתי תלויה בקשרי הגומלין ושיתופי הפעולה בין השחקנים השונים וההצלחה מתאפשרת רק בפעילות משולבת של כולם.

לצורך בחינת האתגרים והמחסומים שעומדים בפני חברות אגרוטכנולוגיה נעשו עשרות ראיונות עומק עם חברות יחד עם שאלון שנשלח לכל החברות בתעשייה  בישראל (אחוז העונים כ-35% מהחברות). מתוך אלו עלה כי הקשיים העיקרים איתן החברות מתמודדות הן: מחזורי פיתוח ארוכים ובעלי סיכון רב המקשים על גיוס מימון, שמרנות של החקלאים שמקשים על הטמעת המוצר, העברת הידע מהאקדמיה לתעשייה, שולי רווח נמוכים ותנודתיים ופיתוח עסקי (בחברות מתחילות). בנוסף לאתגרים שהחברות מתמודדות איתן, ניתן לאפיין מיעוט יחסי של יזמים בתחום האגרוטכנולוגיה ופוטנציאל רב בכל הנוגע להעברת טכנולוגיות קימות מתחומי החומרה והתכנה לשיטות אופטימיזציה של מערכות חקלאיות (Tech-Transfer).

על בסיס ממצאים אלו המחקר סוקר מספר המלצות מדיניות בנוגע לתמיכה הממשלתית בחברות אגרוטכנולוגיה. חלק ניכר מההמלצות עוסקות ביצירת שיתופי פעולה בין ה"שחקנים" באקוסיסטם, חלקן עוסקות ביזמות וחברות מתחילות וחלקן בהתמודדות עם הקושי של פיתוח עסקי וחדירה לשווקים. יישום ההמלצות יסייע בהתפתחות התעשייה ע"י מינוף המו"פ החקלאי בישראל.