הבאת מזון לכמה שיותר אנשים עם כמה שפחות משאבים היא אתגר קבוע עבור סוכנויות הסיוע שעוסקות בחלוקת מזון, כלים פיננסיים יכולים לעזור לתת מענה לאתגר זה.

במגזרים אחרים השתמשו ביעילות בכלים הפיננסיים שנבחנים בדוח – למשל, כדי לספק חיסונים למדינות מתפתחות – אך לא השתמשו בהם לחלוקת מזון. הדוח ממליץ להשתמש בכלים כמו אופציות רכש, אג"ח מובטחות וזיכויי מס כדי לעזור לשפר את יכולתם של ארגוני הסיוע לספק את המזון, שלו אוכלוסיות היעד זקוקות נואשות, בזמן הנדרש ועם עלויות נמוכות יותר.

הדוח הוא תוצאה של מעבדה לחידושים פיננסיים שאירח מכון מילקן בחסות קרן ביל ומלינדה גייטס, אשר נערכה בוושינגטון די. סי. ביולי 2009. בין המשתתפים נמנו סוכנויות סיוע הומניטרי וסוכנויות ממשלתיות לצד מומחים ממוסדות בינלאומיים של מימון לפיתוח, בורסות סחורות, בנקים, קרנות וארגוני מחקר.

משתתפי המעבדה ציינו כי ניתן לסווג את האתגרים העיקריים שעומדים בפני ארגוני הסיוע העולמיים שעוסקים בחלוקת מזון בשלוש קטגוריות: מימון, מחירים ואספקה.

המימון, שמגיע בעיקר מתרומות, הוא בלתי צפוי. העובדה הזו, בשילוב עם המגבלות של תורמים מסוימים בכל הקשור לסוג הסיוע שהם יכולים לספק (למשל, מוצרים או כסף) והיכן ניתן להשתמש בתרומות שלהם, מגבילה בצורה חמורה את התכנון והתקצוב של הארגונים. האי-ודאות גם מונעת מהם לנצל את העיקרון של יתרון לגודל או לאגור אספקה כאשר המחירים נמוכים.

תנודתיות המחירים ומסלולי ההובלה הארוכים והקשים, מחסומי המסחר ובעיות האבטחה גם מקשים על חלוקת מזון בתור סיוע לאלה שזקוקים לו.

הדוח ממליץ על מספר כלי מימון כדי לעזור להתגבר על המכשולים האלה, כולל:

• להנפיק אג"ח לסיוע עם חלוקת מזון בגיבוי ערבויות של תורמים. אלה הן התחייבויות תורמים שמחייבות מבחינה משפטית ואותן ניתן לאגח בשווקי הון, מה שמאפשר לארגונים לקבל גישה למימון לפי הצורך, במקום לחכות עד שתגיע התרומה הבאה.
• לבצע רכישות מראש. המימון הבלתי צפוי, לצד גורמים אחרים, לעתים קרובות גורם לארגונים לרכוש אספקה במקום. אבל ביצוע רכישות מראש, כאשר משלימים את העסקה לפני שעולה צורך באספקה שנרכשה, מאפשר לארגונים לסגור מחירים נמוכים יותר ומעניק להם יותר גמישות מבחינת הכמויות ויעדי המשלוח.
• להשתמש בחוזים עם אופציית רכש. אלה ייתנו לארגוני הסיוע את הזכות, אבל לא חובה, לרכוש אספקה במחיר מסוים במשך תקופה מסוימת, מה שיאפשר להם למטב את ניצול כספי התרומות שלהם.
• לבחון את השימוש הגובר במאגרי התבואה של המגזר הציבורי. שימוש נרחב יותר במאגרי תבואה מקומיים ישפר באופן דרמטי את זמני התגובה, אבל יש לתכנן ולתאם אותו בקפידה כדי למנוע שיבושים בשווקים המקומיים או פגיעה במאגרים במגזר הפרטי.
• להסדיר זיכוי מס לחברות מהמגזר הפרטי, כך שארגונים הומניטריים יוכלו לצבור את מלאי המזון שלהם במחירים שאינם כוללים מס. זיכויי מס למגזר הפרטי יכולים
• להגדיל את הכמות של אספקת המזון הזמינה ואת הגמישות במיקור ובהפצה.